החלטה בתיק רע"א 3824/05

1.        בהליך שבכותרת, אשר הוגש כבקשת רשות ערעור, התעוררה שאלת סיווגו, אם כערעור בזכות או כבקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בבקשה להכיר בתביעה שהגיש המערער בבית המשפט קמא כתביעה ייצוגית כנגד המשיבה, בגין הגבלת תניית פיצוי עבור ירידת ערך. רכבו של המבקש, שהיה מבוטח על ידי המשיבה, הוצף בחלקו עת חנה בחניון במלון בים המלח. בעת ההתחשבנות בין הצדדים גילה המבקש כי מאחר ורכבו בן למעלה מ-9, שנים, הוא אינו זכאי לפיצוי עבור ירידת ערך מן המשיבה. המבקש ביקש להגיש תביעה ייצוגית כנגד המשיבה בגין אי הודעה ראויה על מנגנון פיצוי - או אי פיצוי - זה.

2.        בית המשפטהמחוזי (כב' השופטת ד' פלפל) קבע מספר קביעות שיש להן רלבנטיות להליך שבפני. בראש ובראשונה נקבע כי הגם שהמבקש לא פוצה בגין ירידת הערך, הרי שהמשיבה לא גבתה במקביל פרמיה עבור ירידת ערך זו. המשמעות הנורמטיבית של קביעה זו הינה כי המבקש אינו יכול לתבוע מכוח הפוליסה אלא שתביעתו היא מחוץ לפוליסה וקשורה באי גילוי במסגרת המשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח. בהמשך הוסיף וקבע בית המשפט כי לתביעת המבקש שני פנים - כספי והצהרתי. לעניין הפן ההצהרתי - אושרה תביעת המבקש כתביעה ייצוגית. הקבוצה הוגבלה, יחד עם זאת, לבעלי רכבים שבעת שכלול חוזה הביטוח היה רכבם "ישן". עוד הוגבלה התביעה לתקופת 3 שנים לפני הגשת התביעה של המבקש, שכן טענתו מבוססת על אי גילוי בפוליסה. לעניין הפן הכספי - הבקשה נדחתה והתביעה לא אושרה כייצוגית, מאחר והמבקש לא עמד באחד מתנאי הסף הרלוונטיים. כך, שכן המסגרת העובדתית של תביעתו היא ייחודית - לאור סכום התביעה הגדול יחסית, כמו גם בשל הקביעה כי יהא קושי באפיון שאלה משותפת של עובדה או משפט לכלל חברי הקבוצה.

3.        שני הצדדים הגישו בקשה לרשות ערעור בגין פסק דין זה. בהחלטתי מיום 1.6.05 ביקשתי את תגובות הצדדים לשאלת סיווגו הראוי של ההליך שבכותרת - בין כערעור בזכות ובין בקשת רשות לערער. אכן, עיון בהליך שהגיש המבקש מגלה כי מבוקש לערער על כמה רכיבים בהחלטה: ראשית, על הקביעה כי מבחינה נורמטיבית נזקו של המבקש לא היה מבוטח על ידי המשיבה. שנית, על הגבלת תקופת ההתיישנות לשלוש שנים בלבד, לעניין הסעד ההצהרתי. שלישית, על דחיית בקשת הייצוג לעניין הפן הכספי. המבקש טען כי הגיש את ההליך מטעמו, שעניינו דחיית בקשתו בפן הכספי כבקשת רשות ערעור מטעמי זהירות, ולפיכך ביקש להפוך את הבקשה לערעור. המשיבה טענה כי יש לפצל את הדיון לשני ראשים. באשר לדחיית הבקשה לאישור תובעה ייצוגית בפן הכספי, הרי שדחיית הבקשה מהווה סוף ההליך מבחינת המבקש, ולפיכך מסכימה היא כי המדובר בפסק דין שהערעור עליו הוא בזכות. לטענת המשיבה, קבלת טענת ההתיישנות אף היא מצדיקה ערעור בזכות, שכן משנקבעה, נדחתה בצורה סופית בקשת רשות הייצוג של המבקש בכל הקשור לתחום השנים שמעבר לתקופת שלוש השנים. בשונה מכך, לגבי הטענה הנוגעת לקביעה הנורמטיבית לפיה נזקו של המבקש לא היה מבוטח, טוענת המשיבה כי לא ניתן לערער כלל. זאת כיוון שמסקנה זו היא בסיס קבלת יתר בקשתו של המבקש. הערעור עליה, למצער, הוא בבקשת רשות, ולא בזכות. המבקש הגיב לטענה אחרונה זו וטען כי הקביעה הנורמטיבית הנזכרת  - בדבר אי היותו מבוטח כלל בגין ירידת הערך - מהווה הערת אגב של בית המשפט, המכשירה את פעולתה הפסולה של המשיבה, ואשר מן הראוי שלא להכלילה כלל בפסק הדין. עוד נטען כי מדובר בהחלטה אחרת, שדינה ערעור בדרך של בקשת רשות.

4.        לאחר בחינת טענות הצדדים, נחה דעתי כי בכל הנוגע לרכיב הנוגע לפן הכספי, יש לאפשר הגשת ערעור בזכות. אין חולק כי בכך ניתן פסק דין המסיים את הדיון בסעד זה שנתבקש ולא נפסק. אשר לטענת ההתישנות, הרי שמחד בית המשפט פסק באופן סופי בעניין זה שכן הקבוצה שבשמה אושרה התובענה הייצוגית צומצמה לעומת זו שהוגדרה בבקשה המקורית שהגיש המבקש. מאידך, הסעד שנתבקש בעניין זה נתקבל בחלקו והתובענה לגבי חלק מן הקבוצה אושרה. משעה שאושרה הגשת התובענה הייצוגית בעילה ההצהרתית, נמשך הדיון בעילה זו והתנאים הקונקרטיים שנקבעו לדיון בעילה זו - ובכלל זה ההתישנות - הנם טפלים לכאורה להכרעה העיקרית והמבקש לערער עליהם חייב קבלת רשות של בית המשפט. בשיקלול כלל הנסיבות והעיון בחומר שבפני שוכנעתי כי אכן ניתן להגיש ערעור בזכות גם בשל רכיב זה. כך, שכן לגבי אותו חלק מן הקבוצה שלא אושרה הגשת התובענה הייצוגית בשמו, המדובר בפסק דין המסיים את ההליך ולא בהחלטה אחרת. עילת התביעה והסעד שנתבקש בנדון נדחו ונסתיימו. ממילא הערעור על קביעה זו הנו בזכות. ההשגה האחרונה של המבקש נוגעת לקביעה כי כלל לא היה מבוטח. בעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיבה כי עמדתו של המבקש בנדון קשה היא. כך, שכן אישור התובענה כתובענה ייצוגית בפן ההצהרתי התבסס על הקביעה כי העילה אינה מתוך חוזה הביטוח אלא במשא ומתן לכריתת הסכם הביטוח. אולם, גם אם ניתן להשיג על קביעה זו של בית המשפטהמחוזי, הרי שברי כי המדובר בבקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות שכן קביעה זו כאמור הנה חלק מן ההכרה בפן ההצהרתי ומכאן שההליך טרם נסתיים ולא נעשה סופי.

5.        התוצאה היא המבקש יתקן את בקשת רשות הערעור כך שתתיחס רק לעניין הקביעה הנורמטיבית של היעדר הביטוח - ככל שהוא מבקש להשיג על קביעה זו. לעניין שני הרכיבים הנותרים ייפתח הליך חדש של ערעור בזכות. תיקונים אלה ייעשו תוך 20 יום מעת המצאת החלטתי זו, שאם לא כן יימחק ההליך ללא כל התראה נוספת.

ניתנה היום, ו' בתמוז תשס"ה (13.7.2005).

                                                                         יגאל מרזל, שופט

                                                                                  ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: